עמותת אור משה "תורת משה" ואח' נ' שבקס ואח'

פסק דין

התובעת 1 הינה עמותה רשומה המקיימת תפילות ושיעורי תורה בערבי שבת, ערבי חג, שבתות ומועדים בבית כנסת ברח' דבורה הנביאה 81, בתל-אביב (להלן: "בית הכנסת"). התובע 2 הינו חבר העמותה, מי שניהל את מניין התפילות והעביר שיעורי תורה לקהל המתפללים ולתושבי השכונה הגרים בסמוך לבית הכנסת.

הנתבע 1 הינו מי ששימש כמנהל הפיננסי של התובעת 1 והנתבעת 2.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת אשר הערימה קשיים על ציבור המתפללים בבית הכנסת. משכך עתרו התובעים בהליך זה במסגרתו התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לבצע כל פעולה אשר תפריע, תמנע, תפגע או תחבל בתפילות ולימודי התורה המתבצעים בבית הכנסת. יצוין כבר עתה, כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים בבית המשפט המחוזי מרכז, בית המשפט המחוזי בתל-אביב ובית משפט השלום בתל-אביב.

בד בבד עם הגשת התובענה בהליך דנן, עתרו התובעים בבקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתו התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני עד להכרעת בית המשפט בהליך העיקרי.

בהחלטת כב' השופט מור מיום 21.9.10, נעתר בית המשפט לבקשה כאמור וניתן צו מניעה זמני בכפוף להפקדת ערבויות מתאימות אשר פורטו בהחלטה הנ"ל. כן נקבע, כי המשיבים רשאים להגיש תגובה מטעמם עד ליום 4.10.10, וכי דיון בבקשה במעמד הצדדים נקבע ליום 5.10.10.

בהחלטת כב' השופט מיום 5.10.10, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נדחתה בקשת התובעים למתן צו מניעה זמני.

בדיון מקדמי אשר התקיים לפני מותב זה ביום 24.1.11, ובהמשך לבקשתם, הופנו הצדדים לקיום הליך גישור.

ביום 8.7.11 ובעיצומו של הליך הגישור, עתרו המבקשים בשנית בבקשה לקבלת צו מניעה ארעי במעמד צד אחד. בהחלטת בית המשפט מיום 17.7.11 נקבע, כי המשיבים רשאים להגיש תגובה מטעמם עד ליום 21.7.11, וכי דיון בבקשה במעמד הצדדים נקבע ליום 24.7.11.

נוכח בקשותיהם של ב"כ הנתבע 1 וב"כ הנתבע 2 לדחיית מועד הדיון, נדחה מועד הדיון ליום 11.8.11. בדיון שהתקיים לפניי במועד זה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני ביחס לצו המניעה הזמני ולהסדרי התפילה אשר קיבל תוקף של החלטה, כמפורט בפרוטוקול הדיון. כן הביעו הצדדים את הסכמתם להמשיך בהליך הגישור.

ביום 17.7.12, במועד בו חגי תשרי מצויים בפתח, עתרו התובעים בבקשה להארכת תוקפו של הסדר הביניים אשר הושג בין הצדדים בדיון ביום 11.8.11 באשר להסדרי התפילה. דיון בבקשה דנן במעמד הצדדים נקבע ליום 9.9.12. ביום 4.9.12 הוגשה בקשת ב"כ התובעים לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 9.9.12 לפרק זמן של 60 ימים, נוכח רצונם של התובעים לכלכל צעדיהם נוכח פסק הדין אשר ניתן בהליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי מרכז. בהחלטת בית המשפט מיום 5.9.12 נדחה מועד הדיון כמבוקש, תוך שבית המשפט הפנה את תשומת ליבו של ב"כ התובעים לעובדה, כי משמעות דחיית מועד הדיון אשר נקבע ליום 5.9.12 הינה קיומו של הדיון והכרעה בבקשת התובעים להארכת תוקפו של הסדר הביניים לאחר קיומם של חגי תשרי וכי משמעות הדבר הינה, כי הסדר הביניים לא יחול במהלך תקופה זו.

ביום 20.5.13 הוגשה הודעה מטעם התובעים, הלוא היא ההודעה דנן, במסגרתה ביקשו התובעים להודיע לבית המשפט, כי נוכח המחלוקות הרבות שבין הצדדים, פנו למציאת פתרון חלופי לבית הכנסת אשר רק לאחרונה הוסדר השימוש בו דרך קבע. משכך טענו, כי יהיה זה ראוי ונכון למשוך את התובענה המתנהלת במסגרת הליך זה.

בתגובת הנתבעים 1 ו- 3 מיום 26.5.13 הביעו נתבעים אלו את התנגדותם למחיקת התובענה אך הסכימו לדחייתה. כן הותירו נתבעים אלו את סוגיית ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, תוך שבית המשפט התבקש לקחת בחשבון את הטרחה וההוצאות הרבות בהן נאלצו לשאת במסגרת ההליך נוכח השתלשלות העניינים אשר פורטה לעיל.

בתגובת הנתבעת 2 מיום 2.6.13 הביעה אף נתבעת זו את הסכמתה לדחיית התובענה. אף היא הותירה את סוגיית ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט, תוך שבית המשפט התבקש לקחת בחשבון את הטרחה וההוצאות הרבות בהן נאלצה לשאת במסגרת ההליך.

בתשובת התובעים לתגובות הנתבעים מיום 4.6.13, הביעו התובעים את הסכמתם לדחיית התובענה. כן טענו התובעים בתשובתם, כי הנקיטה בהליך זה הייתה הכרחית נוכח רצונם לשמור על המצב הקיים ומתוך רצון להגיע להסדרי ביניים אל מול הנתבעים אשר יאפשרו את התפילה בבית הכנסת בתקופת החגים. לטענתם, מציאת פתרון לבית הכנסת מהווה מבחינתם פשרה ולא נבעה מתוך חשש שמא לא יינתן להם הסעד המבוקש. כן הפנו התובעים לפסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 13.5.13, במסגרתו לא חויבו מי מהצדדים בתשלום הוצאות.

בתקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבעה סמכותו של בית המשפט לקבוע בתום הדיון בכל הליך שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, אני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפני, אין מקום להורות על חיוב התובעים בהוצאות הנתבעים.

מדובר בהליך משפטי בעל אופי מיוחד, במסגרתו עתרו התובעים לקבלת צו מניעה קבוע אשר יאפשר לקהל המתפללים להמשיך ולהתפלל בבית הכנסת. התובעים לא עתרו בבקשה לקבלת סעד כספי כלשהו, אלא ביקשו, כי תינתן להם הזכות להמשיך ולהתפלל בבית הכנסת כהרגלם.

בהליך זה אף טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מי מהצדדים ואף לא נשמעו עדויות. משכך, מדובר בהליך אשר הגיע לסיומו, בטרם התברר והוכרע לגופו לטובת מי מהצדדים.

אני אף סבורה, ועמדתי זו הובעה באוזני הצדדים לא אחת בהליכי הביניים שפורטו לעיל, כי פתרונו הראוי והרצוי של הליך זה, נוכח אופיו המיוחד, היה אכן מחוץ לכותלי בית המשפט, ויש לברך על סיומו של ההליך באופן זה לקראת חגי תשרי אשר שוב נמצאים בפתח.